
לצלילי מוזיקת טראנס פסיכדלית לתוך הלילה כותבת את מילים אלו..
רוחניות.
מה זה רוחניות עבורכם?
עצרו שניה, תחשבו, ורק אז תמשיכו לקרוא.
אז מה זה רוחניות עבורכם?
לפני כשנתיים סיימתי תואר ראשון במכללת צפת, בחוג למיסטיקה ורוחניות עכשיוות (ניו איג), בתואר למדנו הרבה "על".
כלומר על הבודהיזם, על הניו איג, על המדיטציה, על השמניזם, הרבה על.. כמו שעושים באקדמיה-חוקרים.
לקחת לי כמעט שנתיים לשחרר דעות קדומות מהלימודים ולהתחיל לחשוב שלא בצורה אקדמית.
ההוא אומר ככה ההוא חושב ככה, תאוריות ועוד תאוריות.. וזה השפיע עלי.
היה לי קשה להתחבר למשהו באמת, למצוא את הרוחניות שלי, בגלל כל הדעות האקדמיות.
לא חקרתי באמת.
ואז הגעתי לזורבה הבודהה.
קצת לבד, הרבה ביטחון, חברותיות וחייוכים לקחתי בתיק.
זורמת.
פסטיבל משוגע של 5 ימים, אני יכולה לכתוב על כל יום, על כל האנשים המדהימים שהכרתי שלקחו חלק בחוויה שלי.
אבל כאן אני רוצה לכתוב על חוויה אחת מיוחדת ושונה שמבחינתי הייתה השיא.
טקס קקאו.
הגעתי ללא ציפיות בכלל, לא הייתה אפילו התלבטות אם להירשם או לא.
נזכרתי שתמיד רציתי לנסות ולהשתתף בטקס כזה ושכאן בפסטיבל זאת ההזדמנות עבורי ובחוץ אני כנראה לא אעשה את זה.
אז נרשמתי.
לפני הסדנה בחורה קסומה וסגולה שהכרתי בפסטיבל נתנה לי עצה מאוד חשובה- אמרה לי לשחרר.
שימי פס, כולם מתנהגים מוזר, אל תחשבי על זה.
מילותיה הדהדו כל הסדנה.
בזכותה הצלחתי לתת לעצמי באמת להיפתח.
הטקס התחיל בהסבר קצר על הקקאו, ניתן לחפש בויקפדיה בנושא זה.
טעמנו את פולי הקקאו כשהם באופן הכי טבעי שלהם, טעם מדהים, שוקולד מריר בלי טיפה סוכר, זה הטעם בערך, מיוחד מאוד.
התחלקנו לקבוצות לפי מספרים שקיבלנו והתחלנו לצלול לתוך העולם האחר, עולם מיסטי, רוחני, עולם הטקס.
המסר הראשון שקיבלתי היה הבחורה שיושבת לשמאלי, "את ראויה ואהובה".
משהו בי קצת הרגיש כי הרבה מהמסרים שאנחנו מקבלים להעביר לאחר זה בעצם מסרים שאנחנו צריכים לעצמנו.
אבל קיבלתי את זה, חשבתי על זה, הדהדתי בראשי את מילותיה.
המסר שאני קיבלתי עבור משתתף מהקבוצה היה "Follow Your Heart"
בשלב הבא הגישו לנו כוסות משקה קקאו טהור ומיוחד.
החזקנו אותו, העברנו אליו מסרים, הרחנו את הריח השוקולדי הממכר, נשמנו את הקקאו, הודנו, לטבע עבור הפרי המיוחד.
מה הקקאו עושה?
חוץ מהנתונים הבריאותיים המצוינים, לקקאו יש יכולות בממד המנטלי הרגשי, לפתוח את הלב, לפתוח רגישות והקשבה.
וככה אפשר להרגיש, לחוות להשתחרר.
לגימה מהמשקה המיוחד.
מה זה הטעם הזה?
לא מה שאת מצפה.
קצת תה, קצת שוקו, זה מתוק? זה מריר?
עוצמת עניים בכל לגימה.
לא מצליחה לזכור את הטעם, הוא משתנה מפעם לפעם.
זה טעים? או ממש דוחה?
לוגמת, משאירה טיפה, עכשיו מניחים את הכוס בצד.
הגיע הזמן למהות הפעילות.
שתינו, נרגענו, מתחילים.
מתחילים ללכת ברחבה, באופן חופשי, יחפים אם רוצים, קצת כואב לדרוך בגלל האבנים מתחת למחצלת, כל צעד הוא שקול, נגיעה לא נכונה וזה כואב.
10..9..8..7... עשרה צעדים ואנחנו עוצרים.
מה עכשיו?
המשימה היא להסתכל לתוך העניים של הבן אדם שמולנו, מכירים, לא מכירים, לא משנה..
עוצרים.
מתבוננים לנפש שלו.
הוא מתבונן בשלי.
או שזה סתם מרגיש ככה?
חיוך, לשבור את המבוכה.
הוא מחייך בחזרה.
עליך להגיד מה אתה רואה בבן אדם, מה עולה לך בראש.
"הוא נראה מאוד חכם" כך חשבתי.
"את הגעת לכאן לבד וזה נכון לך" הוא אמר, צודק, הגעתי לבד, מדהים, מרגש, קסום.
תודה.
ממשיכים להסתובב.
10..9..8..עוצרים.
הפעם פחות מביך להסתכל לבן אדם בעניים, אנחנו כבר מתורגלים.
"אתה נראה כמו אחד שיודע לשים פס על כולם, אומר מה שהוא רוצה"
" את נראית תמימה וחכמה"
תודה.
.png)